shredhead

תקציר.

שרדהד (Shredhead), אחת מלהקות המטאל המובילות בסצינה היא ללא ספק אחת הלהקות האהובות עליי בארץ. אני מודה – אני מעריץ, אבל לא רק בגלל המוזיקה. ההתנהלות המקצועית והאומנותית שלהם היא מושא הערצה והערכה ואני גאה לשתף אתכם במאחורי הקלעים של הלהקה המיוחדת הזו.

על הראיון ענה יותם (גיטרות).

1. מה ומי הם שרדהד?


שרדהד היא להקת מטאל ישראלית, מורכבת מחמישה נגנים שרק רוצים לשחרר עצבים ולהופיע על כל במה אפשרית.
אהרון רגוזה – שירה, יותם נגור ואוראל מלול – גיטרה, לי לביא – בס, רועי כהנא – תופים.

2 .שני אלבומים ואחד בדרך. ברמה היצירתית והעבודה המשותפת, ספרו לנו כיצד ניגשתם לכל אלבום, ואם אפשר, מה הטעויות והתיקונים שעשיתם אחרי.

את האלבום הראשון שלנו, “Human Nature”, החלטנו להקליט כשבדיוק סיימנו תיכון וניגנו יחד שנתיים, היו לנו 11 שירים כתובים ואמרנו “יאללה חבר’ה, בואו נקליט, מה כבר יקרה?”. זו בדיוק הגישה שנכנסנו איתה לאולפן, לטובה ולרעה. מצד אחד היינו חסרי ניסיון ולא ידענו כיצד לגשת לזה, ידענו רק לנגן וזה בדיוק מה שעשינו – מה שהוביל מצד אחד להרבה טעויות, הרבה זמן והבנה תוך כדי מעשים של כמה היינו צריכים להגיע יותר מוכנים, ומצד שני זה בדיוק מה שנותן לאלבום הראשון את ההרגשה הפרועה והבוסרית של חבורה של ילדים שנותנים בראש הכי חזק שאפשר. יצאנו מההקלטות בהרגשה שפרקנו את הכל, ואמרנו לעצמנו “וואו, זה היה מדהים. למדנו המון ובאלבום הבא נגיע מוכנים פיקס ולא נחזור על הטעויות שהיו פה!”.
שנתיים אחרי, נכנסנו להקליט את האלבום השני, “Death Is Righteous”, והרגשנו שלמדנו מפעם קודמת ואנחנו יודעים הכל. הגענו עם הרבה יותר תובנה מוסיקלית, ונכנסנו להקליט את התופים באולפני הבארדו עם יונתן קוסוב הגאון שעבד מסביב לשעון כדי להוציא מאתנו הכל, נטו מאהבה למה שהוא עושה. מיד אחרי זה המשכנו לאולפן Iscream ברשות אלי פיקאובר, שהקליט גם את האלבום הקודם ותמיד עושה עבודה מעל ומעבר כדי להוציא את הלהקה הכי עוצמתית וקרובה למקור. הרגשנו על דרך המלך, אחחח כמה טעינו.
הקטע הוא שכשאין לך ניסיון אולפן עשיר, אתה מגיע לאולפן וכל מה שחשבת מתהפך עליך, אתה מבין שהרבה דברים שזרמו בחזרות מתנגשים בהקלטות, בין אם זה תפקידי גיטרה, שירה, מקצבים או בס. כשאתה שומע חומר מוקלט, אתה מוצא את הקטנות שתוך כדי נגינה לא היית שם לב אליהן בחיים. קטעים מסוימים צרמו, השירה לא תמיד התאימה, ובאותה תקופה היינו גיטרה אחת – מה שהרגיש לנו חי ובועט בחזרה, הרגיש מאוד ריק וסטרילי בהקלטה. פה למדנו מה המשמעות האמיתית של Pre Production על בשרנו, וסיימנו את ההקלטות באיחור אופנתי של חודשיים כשהרבה כסף לא מתוכנן הושקע עד שהרגשנו שהמוצר המוקלט קיבל את אותו הנפח שהרגשנו בחזרות. וזה, ילדים, הלקח הכי חשוב שאפשר ללמוד – לחלק ברור ולחלק לא, אבל אם רוצים שהשירים יהיו ברמה הכי גבוהה שאפשר לא מספיק לנגן טוב, צריך להפיק ולעבור על כל שיר עשרות פעמים עד שמגיעים לאולפן.
כעת אנחנו בשלבי כתיבה מתקדמים של האלבום השלישי שלנו, אנחנו מרגישים שלמדנו “באמת” מה לעשות כשמגיעים לאולפן, ואנחנו בטוחים שכשבאמת נגיע נקבל עוד סטירה ויעלו עוד רעיונות. אבל זה גם היופי בנגנים שלא עובדים לפי תבנית, אנחנו לא מפחדים לטעות.

3 .שני האלבומים הראשונים שלכם הם הפקה עצמית. ספרו לנו על ההתנהלות שלכם ברמת ההפקה

ברמת ההפקה יש לנו סיסטם די קבוע שעובד לנו די מהשיר הראשון שכתבנו בתור להקה, אני כותב את הריפים בבית, לפעמים משתף בתהליך ולפעמים לא, וכשאני מרגיש שיש בשר אני מביא את זה לחדר חזרות להשמיע לכל הלהקה ופה בעצם כולם נכנסים לתהליך הכתיבה וההפקה.
כל אחד נותן את העולם המוסיקלי שלו, ומשיר של בן אדם אחד השיר עובר תהפוכות והופך להיות שיר של SHREDHEAD. שינויים בגיטרות, תפקידים נוספים, מקצבים שלפעמים יכולים להוביל את הריף למשהו שונה לגמרי, והשירה שחותמת את התהליך.
כל אחד מאתנו מגיע מרקע מוסיקלי כל כך שונה שעדיין אחרי כל כך הרבה שנים אני נדהם מהאינפוט שכל חבר להקה נותן, משינוי תו יחיד, לשינוי ריטמיקה והתאמה של כל השאר למקצב, ועד לגניזת השיר אם לא מתאים. אחרי שנסגרים על מבנה בסיסי וכללי של השיר אנחנו מקליטים גרסאות דמו של השירים, מה שלמדנו מההתנסות באולפן, ומקשיבים להקלטות אינספור פעמים רק כדי להבין מה חסר, מה אוהבים ומה לא, ויותר מהכל – איך ממשיכים הלאה.
 יש לנו חוק אחד והוא שכולם צריכים לאהוב את זה ועד שלא ניסינו רעיון של מישהו בחדר כשכולנו מנגנים, אסור לפסול אף רעיון. אם זה לא שיר שמתאים אפילו לאחד מאתנו, הוא לא ינוגן. כשאתה מונע ממך לפסול רעיונות על הסף, אתה לפעמים מוצא את הדברים הכי לא ברורים מאליהם, שנותנים לשיר את הטאצ’ המיוחד שלא היית מדמיין שהוא ייתן. לפעמים זה מעיק ומושך אחורה, אבל כשבסופו של דבר אנחנו מגיעים לתוצר סופי אפשר להרגיש את האש בנגינה.
ככה לאט לאט מתגבשים להם רעיונות לשירים ולפעמים גם אחרי שנתיים שאנחנו מנגנים את השיר אותו דבר פתאום מישהו יכול לבוא ולהגיד שמעו יש לי רעיון חדש לשיר.
התהליך הוא להקתי, מהכתיבה ועד להפקה – זה צריך להתאים לכולם וזה צריך לעמוד בסטנדרט שלנו ותמיד להשאיר אבק לדבר הקודם שעשינו.

וכמובן, מדוע בחרתם ללכת בדרך הזו ולא לשכור מפיק.

המחשבה הזו עלתה הרבה פעמים, ברוב המקרים זה נפסל על הסף ונבע מעניין כלכלי. אבל בעיקר כי אנחנו מרגישים שיש קודם כל דברים שאתה צריך לחוות לבד לפני שתגיע לעבודה עם מפיק. 
כשלהקה מגיעה למפיק, מבחינתנו, העבודה איתו צריכה להעשות בצורה הכי פרודוקטיבית, הכי לא מנומסת והכי לא מתפשרת, וצריכים להיות בטוחים שהבנאדם לעבודה הוא מישהו שסומכים הן על המקצועיות והן על הקשר המוסיקלי למה שהלהקה עושה.
לכן עכשיו, באלבום השלישי אחרי שעברנו דבר או שניים בתור להקה, אנחנו מרגישים מוכנים להכניס מישהו שהוא לא חבר להקה לתהליך ההפקה של האלבום, ורק אם נרגיש שזה איכשהו יתרום לנו. אם נמשיל את זה, אתה צריך להרגיש בטוח בעצמך לפני שאתה אומר לבחורה שאתה אוהב אותה. ולמפיק בפוטנציאל שלנו יש זקן, זה לא קל.

4 .כלהקה (אם יורשה לי) שמקדשת את האולד-סקול וייב, כיצד ניגשתם להקלטות? מה היתה רמת השירים, מה חיפשתם מהטכנאי ומעצמכם וכו׳?

אנחנו מקדשים את האולד סקול מהבנה שמשם באנו, אבל יודעים טוב מאוד מה העידן המודרני מצריך.
הגישה שלנו להקלטות היא מאוד פשוטה – הכל חייב להיות מנוגן טייט ולהתאים לעולם של מטאל מודרני, בו קשה למאזין לקבל מוסיקה “מרחפת”, ומצד שני אסור להתפשר על העברת האנרגיות שהקהל מרגיש בלייב, או שאנחנו מרגישים בחדר חזרות. אז לפעמים קטע לא יישב על הקליק ב-100%, אז מה? אם זה טייק שמרגיש אנרגטי משמעותית מטייקים אחרים שכן יושבים, אנחנו ניקח אותו. ואם זה טייק שחודר לנשמה אבל הוא זייף בקטנה, גם נבחר בו. רוקנרול לא נועד להיות תבנית לעוסה ופופית ואתה יכול לפעמים לצאת מהתבנית כדי לייחד קטע בטעות שעשית בלי כוונה. 
אז אנחנו לוקחים את זה כסוג של מדיטציה, נכנסים לזה בכל הכוח בלי הפרעות מהעולם החיצוני ולרוב כל עוד הטכנאי יגיד לנו “די, הגזמתם רצח זדיינו לי מהאולפן”, אנחנו נמשיך לנגן ולהקליט עד שתצא הנשמה. קרה בעבר שהיו לנו סשנים של 18 שעות הקלטה, כשהטכנאי מתחלף באמצע כדי שנסיים להקליט. לי לפחות תהליך החשיבה והיצירתיות מתגברים ככל שהשעות עוברות ואני נכנס למוסיקה, אם לא יעצרו אותי אני לא אעצור (ופה חשוב לתת קרדיט לטכנאים המעולים שעבדו איתנו ונתנו מעצמם הכל כדי שנצא מרוצים, יונתן קוסוב, אלי פיקאובר ואריה ארנוביץ’, תודה וסליחה אינסופית).
אז אם שואלים אותנו מה אנחנו רוצים מטכנאי?…בעיקר שיסבול אותנו. באמת שנחתנו על אנשים שמעבר ללדעת את העבודה, הם גם אמיתיים למוסיקה, לא מחפשים לעשות את החיים קלים ולהמשיך הלאה, ואם משהו מסריח, הם יגידו לך את זה בפנים. וככה צריך.

5 .Madsen Tue הגאון מיקסס את האלבום השני. מדוע דווקא הוא? מה משך אתכם לבחור דווקא בו?

טיו מדסן עשה המון אלבומים שגדלנו עליהן ושאנחנו מאוד נמשכים להפקה ולסאונד שלהם, החל מ-The Haunted שאצלנו בלהקה נחשבים כהשפעה אדירה, עד ללהקות הארדקור ודת’ מטאל קיצוני, כמו Sick Of IT All, Aborted, Suicide Silence, Meshuggah. אפילו Downlow של בצפר שכולנו מכירים.
כשאתה מסתכל על הקריירה של הבנאדם אתה רואה שהוא נגע בכל סגנון ואיכשהו הוציא כל דבר מדהים, הוא לא מקובע לדבר אחד והוא יודע לגשת לסאונד שלאו דווקא הלהקה מחפשת, אלא מה שהיא צריכה. מה שיבעט אותה. 
מאוד משך אותנו לעבוד דווקא איתו בדיוק מהתחושה הזו שהוא יושב עלינו בצורה נהדרת ועם הסאונד הייחודי שלו המוסיקה שלנו תנסר קדימה, ומעבר לזה, יש הרבה מאוד סיפוק בלעבוד עם מישהו שגדלת על אלבומים שהוא עשה.

6 .אני מניח שהסורסים ש- Tue קיבל היו ערוכים/מקוונטזים אבל לא מעובדים/מופקים – האם השארתם/ביקשתם מקום להפקה מצידו? מה היו הציפיות ואולי גם הדרישות שלכם?

בוודאי! כמו שאמרתי מקודם אנחנו מאוד אוהבים את ההפקה של טיו ותמיד אהבנו את הצבע שהוא מעניק למוסיקה, כשהוא בעצם מחיה את המוסיקה המוקלטת. לצערי כשאתה שולח למפיק משהו שמוקלט מההתחלה ועד הסוף בלי שהוא היה חלק מהתהליך, מאוד קשה לבקש ממנו להיות מעורב בצורה מקסימלית, לפעמים מסיבות טכניות ולפעמים כי הוא פשוט לא היה שם. מה שכן, כשהיינו מגיעים לקטע בהקלטה שהיינו רוצים שיישמע בצורה מסוימת, והיינו מעבירים לו את זה בלי באמת לדעת מה אנחנו מחפשים, הוא תמיד ידע איך לתת לנו בראש וקיבל יד חופשית לעשות כל העולה על רוחו. הוא אף פעם לא אכזב אותנו ותמיד יצאו דברים מדהימים, כמו כל הסוף של השיר Death Is Righteous. הוא קיבל את השיר יבש מההקלטות והוא הכניס בו רוח והעיף אותנו עם שינויים ומשחקי אפקטים שלא דמיינו שיגיעו.
מבחינת דרישות? אנחנו לא אוהבים לדרוש דברים מאנשים שעובדים איתנו, אנחנו אוהבים לדבר על הכל ולהגיע לסוג של הסכמה משותפת, אם כבר פנית לבנאדם מסוים היית צריך לחשוב על זה קודם, ואם הגעת אליו אז הייתה צריכה להיות לך סיבה. תן לו ליישם את מה שבגללו באת אליו.

7 .איך היתה ההתנהלות שלכם מול Tue ,כמה ריוויזיות עשיתם ועל מה (אם זוכרים/אפשר לשים על זה אצבע)?

מול טיו התנהלנו במיילים לצערי כי באותה תקופה לא היה לנו התקציב לטוס אליו ולעבוד על המיקס והמאסטר ביחד. במיוחד אחרי שתהליך ההקלטות התארך כל כך. 
הגענו למצב שעשינו סביבות ה-20 גרסאות שונות של מיקס, אבל כמו שאמרנו מקודם – מטעויות לומדים. הנה אחת קלאסית!
את האלבום הראשון מיקסס חבר קרוב ממודיעין (עמית ריפשטוס) שעשה עבודה מדהימה ביחס לגיל ולניסיון, ובאלבום השני, עוד לא ידענו בכלל מה זה אומר ומה צריך לספק לטיו כדי שיגיע לתוצאה מקסימלית. אז בחלק מהפעמים יצא ששלחנו גרסאות תופים לא ערוכות עד הסוף, והרבה מאוד פעמים גילינו טעויות קטנות בשירים או דרשנו שינויים במיקס שהיה מאוד קשה להגיע אליהם. טיו התייחס לזה בצורה הכי נחמדה וסבלנית, עד כדי כך שפשוט נדהמנו מצורת העבודה שלו וכמה כיף ומזל שהגענו אליו. 
הוא עצר הכל, הסביר שלב אחרי שלב לפעמים ברמה שנראה שהוא מעביר לנו שיעורי סאונד במייל, מיקס אחרי מיקס, עד שהגענו לתוצר שכולנו קיווינו לו.

8 .אז אלבום שלישי, יס! מה השתנה האלבום הזה מכל האלבומים? בואו נדבר כתיבה וטרום הפקה.

מה השתנה? בערך הכל וכלום בו זמנית. 
לפני שנה וחצי הצטרף ללהקה גיטריסט שני בשם אוראל מלול, שגרם להרבה מאוד דברים שהיינו רגילים אליהם בלהקה להשתנות. הוא שבר את הסטייל הנבנה של שרדהד עם עוד חזית בטעם מוסיקלי ששוב שונה מכולם, והביא איתו פן חדש ללהקה, זווית שונה ומודרנית, טכניקה ורגש בספקטרום שונה משלנו. הוא ללא ספק הצלע החסרה, מוסיקלית וכבנאדם. הוא Shredhead Material ביי דה בוק. 
תוספת של עוד נגן גרמה לנו לקפוץ לשלב הבא, התבגרות מוסיקלית והרצון שלנו לשנות ולגוון ולתפוס עוד ועוד כיוונים, או בכללי להסתכל על המוסיקה בצורה שונה.
ביחד כתבנו חמשתנו את האלבום הזה והגענו לתוצאה שונה לחלוטין מהאלבום הקודם, אבל עדיין חומר שאוטומטית ומשמיעה ראשונה מתחבר לסגנון הלהקתי. באלבום הזה כמו תמיד חיפשנו את הכסאח והאנרגיה הבלתי מתפשרים, אבל למדנו לכתוב בשכבות, לעניין את האוזן במשחקי תופים, הרבה גרוב וכובד ואפילו יש שיר ב-125 BPM, שאם היית שואל אותנו לפני כמה שנים היינו יורקים לך בפרצוף ואומרים רק 200 ומעלה.
מבחינת הפקה אנחנו יושבים כולנו הרבה מאוד בבית ושומעים את הגרסאות דמו שאנחנו מקליטים, בשונה משני האלבומים הקודמים שהתהליך הזה לא קרה בכלל. אוראל מספק לנו אינפוטים שלא היינו רגילים לשמוע וביחד נפתח פן חדש לגמרי למוסיקה שלנו. אנחנו מדברים המון על מה להוסיף ומה לשנות, חושבים על הרמוניות ודברים שיהיו ברקע שימלאו את המוסיקה, ומבשלים פה סיוט מוסיקלי שאיך שאנחנו רואים אותו עכשיו, הוא כמה וכמה רמות מעל כל מה שעשינו.

9 .ברמת המפיק, מי על הכוונת ולמה?

אני יודע כמה שוקינג זה יכול להיות, אבל Tue Madsen!
אחרי העבודה איתו על Death is Righteous הבנו שהבן אדם מבין בדיוק מה הצורך שלנו בתור להקה ומה אנחנו מחפשים. אחרי כל השעות שהוא השקיע בלהבין את הרצונות שלנו ולהבין מה לעזאזל אנחנו רוצים זה רק טבעי ללכת לבן אדם שמסוגל להבין אותך ואת הלהקה שלך ולעלות איתו לשלב הבא של הפקת אלבום.

10 .מבחינת הפקה, מה הציפיות/דרישות/הכנות?

הציפיות והדרישות מופנות בעיקר מאיתנו לעצמנו. לא נתפשר על כלום ונספק מוצר שירגיש מבחינתנו מושלם עד כמה שאפשר (אחרי הכל אנחנו מוזיקאים אי אפשר לרצות אותנו!).
להגיע מוכנים לתהליך הקלטות וההפקה של האלבום, כשכל אחד מאיתנו יודע לנגן תוך כדי שינה כל תו ותו על הכלי שלו ואין מצב שמישהו באולפן פתאום לא תופר בעיניים עצומות את הפארט שלו.
לכן, ההכנות העיקריות הן פשוט לשבת שעות על גבי שעות כל הלהקה וגם כל אחד לבד, לנגן את השירים, ללמוד אותם והרבה מעבר לזה להבין אותם ולהבין מה הצורך של השיר – לאן הוא מכוון, איזה הרגשה אנחנו מחפשים שהוא יעביר, ולהביא אותו לרמה המקסימלית.
אף פעם לא היינו להקה של הגבלות, כשהיינו מנגנים פר שעת חזרה היינו מתעצבנים שלא הספקנו כלום בשלוש שעות חזרה פעמיים בשבוע. זה תהליך וזה הבשלה, חובה בעינינו להכנס לזה ולהרקב תוך כדי תהליך עד שאתה לא יכול יותר לראות את הלהקה. בגלל זה עכשיו אנחנו בחדר משלנו ומנגנים בלי הגבלה, לפעמים גם שש-שבע שעות אם מרגיש נכון, הכל כדי שכשנגיע לרגע האמת נהיה שלמים עם מה שיצרנו. ואם מסתכלים על זה ברמת ההפקה, מדהים מה שכמה שעות אקסטרה בתוך המוסיקה של עצמך יכולות להביא לשיר שכתבת.

11 .לא נגענו בכלל בציוד; מה היה לנו באלבום הקודם ולמה אנחנו מצפים בחדש?

אם יש משהו שאתה יכול להגיד עלינו זה שאנחנו ממש לא אנשים של ציוד. יש לי על הפדאל בורד טיונר, ווה ווה ודיליי, וגם זה מבלבל אותי!
אז גם באולפן אנחנו לא מביאים ערימות של ציוד ומשתמשים בדברים הכי מינימליסטים שיכולים לספק לנו את הסאונד שאנחנו אוהבים. האלבום הקודם הוקלט על שלושה מגברים שונים ושתי גיטרות שונות כדי ליצור גיוון בסאונד למרות שגיטריסט אחד מקליט את כל תפקידים הגיטרה. צד ימין של האלבום הוקלט עם Marshall JCM800 משנות ה80 או ה90 (מבין כמה אני בור בציוד?) שחבר קנה באיזה Pawn shop בניו יורק, שעבר מוד היסטרי ויש לדבר הזה ערימות של גיין שלא מביישות קיר של Mesa. בנוסף למגבר הזה צד ימין הוקלט גם עם Peavey 5150 מהסדרה הראשונה שיוצרה ב1993 שנשמע לא ייאמן, המגבר הזה הוא היסוד והבסיס של הסאונד שלנו כבר המון שנים.
מבחינת גיטרה לקחתי מחבר גיבסון לספול קאסטום שנת 79, עכשיו גילוי נאות אני לא סובל גיבסון ועוד יותר לא לספול, אבל הגיטרה הזאת הוציאה משהו מדהים מהשילוב מגברים הזה.
צד שמאל הקלטנו גם עם ה-Peavey 5150 ו Messa Dual Rectifier.
מבחינת בס, בהתחלה ניסינו להקליט עם Mesa Carbine m9, אבל משהו שם לא עבד, הצבע שהמגבר הזה נתן לבס היה מקולקל, לא נפוח ושמן כמו שחיפשנו. עברנו ל- Markbass Little Mark שבמקרה שכב במקום. נכון שלא מדובר במגבר הכי מטורף שיש, אבל יש לו תכונה אחת מעולה – אם הדי איי של הבס עסיסי, הוא יבעט את זה החוצה כמו מאדרפאקר, ומאחוריו עמדה Musicman Stingray, ופדאל ה-Sansamp המוכר והטוב. עד היום השילוב הזה מלווה אותנו בהופעות בארץ ובחו”ל.

12 .מה מבחינתכם, למרות שכבר נגענו בזה, תפקידו של המפיק?

התפקיד של מפיק הוא פשוט מאוד בעיניי.
הוא צריך לדעת לשמר את האופי של הלהקה ואת התחושות שהלהקה מחפשת להעביר בכל שיר ושיר, אבל עם זאת לדעת גם מתי להעביר ללהקה דעה שלא בטוח שיהיה להם נעים לשמוע כמו אם קטע לא נשמע טוב או הולך בקו לא נכון עם השיר.
המפיק הוא סוג של בייביסיטר והלהקה היא התינוק. אנחנו בוחנים גבולות והוא יודע לשים את הגבול כשצריך. הכי חשוב שלא תיווצר קונטרה, ואנחנו רוצים לראות את המפיק כעוד חבר להקה שבמקרה לא מנגן על אף כלי.

13 .תארו לנו את הקלטת התופים המושלמת מבחינתכם.

מאוד מאוד חשוב לי הטייטנס של כל קטע תופים ומאוד חשוב לנו לערוך קטעים שלא יושבים מושלם אבל עם זאת – רק מה שצריך, לפעמים עריכה מוציאה את החיים מהקטע וגורמת לאנרגיה להתפזר קצת לצדדים. עריכה לא צריכה לבוא בכל מחיר אם היא פוגעת באופי של הקטע.
אז לשאלתך, הקלטת התופים המושלמת בעניי היא הקלטה שמעבירה את האנרגיה שיש כשאתה שומע מתופף בלייב.

14 .הקלטות בס, מתי איך ולמה?

משיחות שיצא לי לעשות עם להקות אחרות הבנתי שלכל להקה יש גישה שונה למתי ואיפה הקלטות הבס צריכות להיות, אצלנו השיטה שעובדת הכי טוב בהקלטות היא דבר ראשון הקלטות תופים, מיד אחרי זה הקלטות גיטרה, וברגע שיש לפחות שני צדדים לגיטרה אפשר להתחיל להקליט לשיר בס. לילו הבסיסט שלנו נותן לפעמים יציאות בס שחייבות להשען על הגיטרות, ולפעמים הטייטנס של הבס ואורך התו מושפע מאוד מנוכחות גיטרה, ולכן הצורה הזאת עובדת לנו הכי טוב.

15 .ריאמפינג או לא ריאמפינג?

חד משמעית לא.
אין דבר עד היום שעקף את ההרגשה של משהו שהוא לייב, לא משנה כמה הפלאגין שתנגן עליו טוב או כמה הקאמפר עלה לך, כשאתה מנגן DI קשה ממש להרגיש את הפיל של הגיטרה ואת כל הניואנסים הקטנים ונורא קל לפספס ככה אופי של קטע. רוב הפעמים ששמעתי אלבום שעבר ריאמפינג לא הייתה לו נשמה והוא לא הרגיש לי נכון כמו שאלבום שהוקלט על מגברים בלייב מרגיש לי, אבל זו רק דעתי.

16 .הקלטת/הפקת שירה – מה זה אומר מבחינתכם? מה המקום/מצב האידיאלי ומתי ואיך ניגשים להפקה?

מאז ומתמיד עבדה לנו אותה הדרך, השיר מגיע לחדר חזרות ותוך כדי שנסגרים על המבנה הבסיסי של השיר, אהרון כבר מתחיל לנסות כל מיני רעיונות של גווני קול, מלודיות וריטמיקות. לפעמים הוא עושה את זה בצד ועם עצמו כדי לא להפריע למוסיקה בשלב כל כך מוקדם שלה. 
כשהבסיס מוכן אנחנו מתחילים להכנס לרזולוציות קצת יותר מעמיקות בשירה, למצוא את התפקיד הנכון בשירה זה לא תפקיד קל ולפעמים דורש חשיבה הרבה יותר ארוכה וקיצונית מכל כלי אחר. זה ההוק של השיר, מה שיתפוס את האוזן או לא בשלב הראשון, והביטוי המוסיקלי שנמצא בקדמת המוסיקה שלך.
קטע שירה יכול להיות תוקף, המנוני, שבור ומרוסק, ולמיקום הנכון לתפקיד הנכון יש חשיבות שלפעמים הנגנים בעצמם ממעיטים בערכו ומשאירים את כל העבודה לסולן. אנחנו מתייחסים לזה בדיוק כמו כל כלי אחר, וביחד חושבים מה יעשה את העבודה.
אנחנו מאוד מאמינים שגם אם תביא ריף שהוא לא שיא השלמות אבל עם השירה הנכונה, אתה יכול לגרום לריף לקבל נפח שלבד הוא בחיים לא היה מקבל, והפוך.
כשאנחנו מגיעים לאולפן להקליט אנחנו מאוד מקפידים על סשנים קצרים ומדוייקים כדי לא לפגוע בטיב הקול המוקלט, ומצד שני זה המקום שהפדנטיות שלנו הופכת למוגזמת. אין דבר כזה באמצע, אין צפוי ולא צפוי בשירה, לפעמים הטעות הקטנה יכולה להיות המשחק הכי גדול, וזה די עניין של האם זה שכנע אותנו או לא – האם הטייק הזה הרעיד לנו את הביצים וחירר את הלב, או שלא.

17 .מה זה המיקס המושלם מבחינתכם ומה אתם מצפים מהטכנאי? (ברמה הטכנית והבין-אישית).

המיקס המושלם בעיניי, הוא המיקס שמצליח לשמר את האנרגיה שהלהקה הרגישה כשניגנה את השיר ביחד. 
למרות שמדובר באלבום מטאל, חשוב לי מאוד שהמיקס יהיה “נעים לאוזן”. לא מדובר בסאונד רך ומלטף, אבל סאונד שיהיה מפוקס, יוביל אותך אל תוך האלבום ושלא תרגיש שאתה הולך לאיבוד בחומר, אלא יגרום לך להרגיש “חלק מהאלבום”. כשאנחנו כועסים המאזין כועס, וכך הלאה.
מבחינת הטכנאי אני חושב שיש שני דברים עיקריים חשובים: אחד, לפנות לטכנאי שאתה מרגיש שייתן לאלבום שלך את הגוון הכי נכון לו ולכן חשוב לחקור כל מיני טכנאים ואת העבודות שלהם.
והדבר השני, סופר חשוב שהטכנאי ידע לזרום איתך על רעיונות ולא יהיה מקובע. דבר שמאוד אהבנו בטיו היה שכשביקשנו דברים היה נדיר שהוא אמר לא לפני שהוא ניסה ואם הוא אמר לא, הוא נתן לנו הסבר מפורט למה לדעתו לא ומה הוא היה עושה במקום. אחת הדוגמאות הכי אהובות עליי היא שהוא נתן לי איפשהו באמצע תהליך המיקסוס של האלבום: “אתה לא יכול לשים סנייר של אנטומבד על בון ג’ובי”.

18 .שאלה קשה – מתי אתם ״יודעים״ שהמיקס מוכן – או ליתר דיוק – שיש לכם אלבום?

אני לא חושב שאתה באמת יודע שזה מוכן, עד היום אני חושב כל פעם מחדש על עוד ועוד שינויים שהייתי עושה לאלבום הקודם מבחינת סאונד.
אבל בתהליך עצמו, לפני שאנחנו ניגשים בכלל למיקס, אנחנו קודם כל מגיעים לאיזה הבנה כללית בין כל הלהקה לאיך שאנחנו רוצים שהאלבום ישמע, והדבר הכי מצחיק זה שאף אחד מאיתנו לא באמת יודע לדבר בשפה הזאת! אתה לא תשמע מישהו אומר “הייתי חותך ב2K בגיטרות” אנחנו נותנים איזשהי מטאפורה ציורית לכל סאונד וכלי, כמו למשל, הייתי עושה את הגיטרה “יותר מרוחה ועגולה” מה זה אומר? אין לי מושג באמת אבל בדרך פלא כולנו מבינים אחד את השני.
אז אחרי הרבה הערות כאלה של ציורים והנפשות אתה מקבל איזה רעיון כללי למה אתה מחפש וכשאתה מקבל פתאום גרסה שקרובה לזה אתה מקבל מעין חשמל למוח כשאתה שומע את זה. זה השלב שאתה אומר לעצמך “בום! יש לנו את זה”.

19.לא נגענו בלייב וכבר הגענו ל-19 שאלות… ספרו לנו כמה מתוך האלבום מתורגם ללייב, מה-איך ולמה?

אנחנו משתדלים להעביר כמו שיותר אלמנטים מהאלבום בלייב מבחינת הכלים.
פחות מבחינת אפקטים יותר מבחינת קטעי נגינה והפארטים. אם יש כמה גיטרות אנחנו מאוד משתדלים להעביר את כולן להופעה עצמה או לפחות את הקטעים המרכזיים שנותנים לשיר את האופי. לדוגמא בסוף של Death Is Righteous יש שלוש גיטרות שונות, אחת ליווי ושתי גיטרות ליד שונות לחלוטין. בלייב מה שקורה זה שהבס עם דרייב חד מנגן את הליווי ואז מתאפשר לי ולאוראל לנגן את שני הלידים.
אני חושב שאנחנו מצליחים להעביר בערך 90% מהאלבום לייב, אני לא חושב שיש אפשרות להעביר 100%. לייב זה לייב ויש לזה קסם מיוחד ושונה מלשמוע אלבום כמו שלאלבום יש קסם משלו. אני לא מאחל לעצמי לנגן לייב שנשמע כמו אלבום, איפה העניין בזה?

20 .בתור להקה שעשתה לא מעט טורים, איך מתנהלים מבחינת סאונד וציוד בחו׳ל על מנת לשמור על האופי שלהם ואם אפשר, גם ברמה הניהולית/בין-אישית?

לפעמים עניין הציוד קצת קשה, לא שיש לנו הרבה דרישות, אבל לפעמים גם את זה קשה להשיג. למשל, אני ואוראל משתמשים שנינו ב-Peavey, ולא תמיד יהיה כזה בבקליין שהושכר לטור. אנחנו תמיד משתדלים לדחוף שיהיה מגבר אחד ובגלל זה המגבר שלי שוכב בגרמניה למקרה הצורך. אבל אם לא – מסתדרים עם מה שיש!
למדנו כבר להבין מה מרכיב את הסאונד של שרדהד ומה צריך להיות בו כדי להעביר את המוסיקה שלנו בצורה הטובה ביותר, ובטורים של מטאל בסופו של יום אתה תמצא או פיווי, או מסה או מרשל. חשוב לדעת להסתדר עם מה שיש, ולהכיר את המגברים מספיק טוב כדי שגם מהם ייצא הסאונד שלך. מבחינת בס, המגבר של לילו שוקל 3 קילו ונכנס לתיק גב אז הוא מגיע איתנו לכל מקום. מבחינת נוחות יש הרבה להקות שעברו ללנגן לייבים עם קמפרים, מה שחוסך את עניין הלהגרר ולהסתבך עם מגברים – אבל כמו שאמרנו, אם זה לא חי ונושם זה לא אנחנו.
ברמה הניהולית אפשר לכתוב פה ספר על טורים, אבל ברמה הבין אישית אנחנו תמיד משתדלים להבין את הגבולות של חברי הלהקה ולהבין מתי כל אחד צריך את הזמן שלו. זה יכול להיות קשוח כש-20 איש בטור ותמיד ביחד, וחשוב להכיר את מי שסובב אותך. 
לנו ברור מתי כל חבר בלהקה עצבני, מודאג, או מה משמח אותו, ואנחנו תמיד מנסים לשמור על עקרון חשוב שאם יש בעיה אז שופכים ומטפלים בה במקום. זה הסוד ללא לדפוק אחד לשני מכות בטור.

21 .לסיכום, מה המסר שהייתם רוצים להעביר ללהקות/אומנם ומפיקים מתחילים?

אתם עושים עבודת קודש! אל תתנו לאף אחד מסביבכם להוריד אתכם למטה, אל תתנו למוסכמות חברתיות שאנשים מקובעים קבעו להשפיע עליכם ועל החשיבה שלכם.
אנחנו חיים פעם אחת אז בואו נמות עם חיוך על השפתיים בידיעה שעשינו את מה שאנחנו אוהבים ולא את מה שרצו שנעשה.

המון תודה ליותם וללהקה אותם תוכלו למצוא ולשמוע בדף הפייסבוק שלהם, בבנדקמפ וכמובן לקנות את המרצ׳ המעולה שלהם.

מודה לכולכם ואם אהבתם – אנא שתפו

This post is also available in: heHebrew