Yoav Efron ©Ofir_Abe

תקציר:

זה יהיה המאמר הראשון בו אגע בצד האמנותי (כתיבה). אדבר עם הלחנה וכיצד זה מתקשר לעבודה שלנו כמפיקים. אין לי כוונה ללמד ולעבור על ידע שאני מחשיב בסיסי, אז אמליץ לכל מי שמעניין אותו הנושא לעבור על כל המודוסים והכי חשוב – לפתוח את הראש.

במאמר זה אתייחס לשיר חדש שאני כותב לארפ בימים אלו. השלד (או במקרה שלי הסקיצה המלאה) פחות או יותר גמור, נשארו לי כמה שינויים שאני רוצה לעשות – בעיקר לגרוב של הבית השני אז בואו נתחיל.

מה המודוס האהוב עליכם?

רגע, בואו ניקח צעד אחורה. כולנו (מקווה מאוד!) מכירים את 7 המודוסים הבסיסיים (מיוני ועד לוקרי), כמה מכם יודעים שכל שינוי בסולם המקורי נחשב מודוס בפני עצמו?

בואו ניקח את הלידי (Lydian), מודוס מז׳ורי עם 4 דיאז. בג׳אז אנחנו משתמשים בו לא מעט.. אבל כמה מכם מכירים את הלידי b7? אותו מודוס רק עם 7 במול? ידעתם שהוא יותר נפוץ באילתור מאשר הלידי הרגיל? גם הוא מודוס בפני עצמו ויש לו תפקיד/פוקנציה משלו במהלכים הרמונים.

עכשיו בואו נחזור למודוס האהוב עלינו. לכל אחד יש את הצבע והוייב שהוא אוהב. במקרה שלי, הלידי הכי קרוב לליבי – אבל, הוא מז׳ור – ומז׳ור לא ממש יושב טוב עם מטאל כבד. רובנו האמת הולכים לפריגי (Phrygian) בלי לשים לב. יש לו את הבמול 2 שאנחנו אוהבים והוא מינורי כמובן.

עכשיו בואו ניקח את הפריגי ונעלה לו את ה- 7 (הצליל האחרון לפני שמתחילים שוב). כלומר שבמקום שני חצאים יהיה לנו רק חצי טון. נקרא לו – פריגי #7… פתאום כל הצבע השתנה, האקורדים הפנימיים של הסולם השתנו והוייב שקיבלנו הרבה יותר מגניב.. לטעמי.

מה זה אקורדים פנימיים?
בואו ניקח את E פריגי. כל הלבנים על הפסנתר. האקורדים הפנימיים יהיו Em כמובן ונגיד G (יש עוד!). עכשיו החלפנו לבן בשחור אחד, רה דיאז. במקום G רגיל – יש לנו עכשיו G מוגדל (G+).

ונעבור לסקיצה החדשה של ARP.

עם כל הכבוד לקונסוננטים, מטאל בעיקרו זה דיסוננטים – יודעים מה זה אומר נכון? יופי. למרות שאינני כותב עם סולם/מודוס ספציפי בראש, היה לי ברור לאיזה כיוון אני הולך – וזה כמה שיותר סקונדות או – מלא דיסוננטים. אבל, אין מספיק סקונדות (חצאי טונים במקרה שלנו) בפריגי רגיל (וגם בלוקרי) – רציתי עוד!

אני אוהב מוגדלים (מאוד). כל אותם אקורדים שהמרחק בין התווים הוא 2 טונים (לדוגמה – CEG#). מה שעשיתי האמת נורא פשוט; היות והשיר החדש ב- F# (שם למטה), לקחתי את F# והוספתי לו את התווים שיוצרים אקורד מוגדל – A# ו- C דיאז כפול (או D) – קלאסיקאים ואנשים שמקפידים על כתיבה נכונה יקראו לזה C דיאז כפול).

אם כאב לכם קצת הראש, זה בסדר, מה שזה אומר שכרגע יש לי שלושה צלילים בסולם – F# A# D.

לכל אחד מהצלילים, הוספתי חצי טון מתחת. כלומר – A# מקבל A (כתיבה לא נכונה), D מקבל C# ו- F# מקבל F.

הסולם שיצרתי נראה ככה – F# A A# C# D F. כדי שיהיו לי 7 צלילים פרופר (ועוד סקונדה בשביל הכיף), הוספתי גם G# לסיום – F# G# A A# C# D F או – פה דיאז, סול דיאז, לה, לה דיאז, דו דיאז, רה, פה.

שתי דוגמאות מהסקיצה עליה אני עובד:


חשוב לי לציין, לעולם לא אגביל את עצמי לסולם/מודוס אחד ואני אכן עובר בין כמה לאורך השיר. יתרה מכך, הסולם הוא רק נקודת מוצא וכמלחינים ומפיקים, אני מאמין שעלינו לדעת ולהכיר את האופציות הרבות העומדות בפנינו. בשבילי זה משחק כיפי של צבעים וצלילים ואני ממליץ לכולכם לנסות ולהתנסות בו.

זה נשמע מסובך, זה לא. כל סולם בן 7 צלילים (לעת עתה) שתצרו יהיה סוג של מודוס. החכמה היא לדעת מה ולמה עשיתם ויצרתם אותו, זה כל היופי בתיאוריה.

שאלות, טענות ובקשות נא לשלוח ל- contact@sw5b6s7gi.de-02.live-paas.net
שלכם, יואב אפרון

[vcfe_comments number_of_posts="5" order_by="time"]

This post is also available in: enאנגלית